פגיעה בחוט השדרה
אלה וינגרטן B.pt, M.Sc.pt
מדובר במצב אשר מערב נזק במבנים מה-Foramen Magnum עד אל ה-Cauda Equina כתוצאה מחתך או מחבלה . כתוצאה מהפגיעה המבנית הפונקציה הרלוונטית בחלקים דיסטליים, אשר מופקת בגובה הפגיעה בחוט השדרה,נפגעת גם היא. מצב זה גורם לנכות משמעותית, וכל שנה קרוב ל-40 מליון בני אדם סובלים ממצב זה. רובם גברים צעירים, גילאי 20-35 ורק כ-1% מתוכם הם ילדים. הסיבות הנפוצות ביותר לפגיעות חוט שדרה הן תאונות דרכים, פגיעות מכלי ירי או סכינים, נפילות, פגיעות ספורט, ופה בארץ עלי לציין גם שירות קרבי בצה”ל. לרוב הפגיעה תערב כפיפה חמורה, לחץ על חוט השדרה, פשיטת יתר או כפיפה עם רוטציה-אלו מוגדרים כנזק ראשוני, בעוד שהנזק המשני הינו שטף דם ותגובת דלקת מקומית כמו גם שחרור כימיקלים שונים לאזור. הקלסיפיקציה של מצב זה נעשית ע”י ASIA-American Spinal Injury Association ובו נמדד הליקוי המוטורי והסנסורי בתפקוד. קיים קשר חזק בין הסטאטוס התפקודי למידת המלאות של הפגיעה כמו גם לגובה הפגיעה: בפגיעה מלאה יש אובדן מלא של פונקציה מוטורית וסנסורית דיסטאלית לגובה הפגיעה, בעוד שבפגיעה חלקית -חלק מהפונקציות נשמרות דיסטלית לגובה הפגיעה. יש להבדיל בין קוואדריפלג/טטראפלג- פגיעה המערבת את כל מה שדיסטלית לגובה הפגיעה בחוט השדרה הצווארי, לרבות אגן,גוו, 2 ידיים ו-2 רגליים. פארפלג-פגיעה המערבת גו ע”פ גובה פגיעה, אגן ורגליים אך ללא ידיים-תפקודם שמור סנסורית ומוטורית. כאשר מדובר בפגיעה חלקית מדובר על טטראפרזיס או המיפרזיס בהתאמה.( Plegia=Paralysis, Parezis= Great Weekness ). (Kemal Nas et al. 2015 ).
שיקום נשימתי בנפגעי חוט שדרה (נח”ש):
מחקרים מצאו שהסיכון לסיבוכים נשימתיים בחולים עם נזק לחוט השדרה הינו כמעט פי 4 מאנשים ללא נזק זה, וכן כי לחולים הסובלים מפגיעה מלאה בחוה”ש(=חוט השדרה) הסיכוי הוא אף גדול יותר מאשר מצב של פגיעה חלקית. הסיבוך בטטראפלגיים מתבטא באובדן בעצבוב שרירי הנשימה ובירידה בנפחי הריאה. כמו כן ניכרת ירידה בתנועתיות בית החזה כתוצאה מהנזק המתמשך עקב הפגיעה, ולכן הפעלה מוקדמת ועקבית של אזור זה עשויה לשפר את התפקוד הנשימתי בחולים אלו. במחקר שנערך בשוויץ ב-2013 (Gabi Muller, phD. et al )בוצעה השוואה בין שתי טכניקות לשיפור התפקוד הנשימתי ב24 חולים עם טטראפלגיה מלאה- אימון סיבולת נשימתי ואימון כוח נשימתי מול אימון פלאצבו והשפעתם על מדדי נפחי נשימה, יכולת הפקת קול, תנועתיות בית חזה ואיכות חיים כללית. הניסוי ארך 8 שבועות-4 אימונים בשבוע במשך 10 דק לכל אימון. מדדי נשימה סובייקטיבים כמו יכולת שיעול, קינוח אף, קוצר נשימה במאמץ דורגו על ידי הנבדקים באמצעות סולם VAS , תנועתיות בית החזה נמדדה על ידי CT בזמן שאיפה מלאה ונשיפה מלאה, כמו כן נמדדה עוצמת הקול של הנבדקים והם התבקשו למלא שאלון איכות חיים מקוצר-SF12 . כוח שרירי הנשימה(קבוצת ה-IRTׂ) נמדד בעזרת מכשיר ביו פידבק ויזואלי שמדד את מידת ההתנגדות המקסימאלית לשאיפה במשך 90 חזרות.המחקר מצא שבקבוצת ה–IRT שביצעה אימון כוח נשימתי היכולת להאריך את משך ההגייה גדל משמעותית. (MASSERY,M. 2013) חוקרת רבות את עניין השפעת הנשימה והשימוש במיתרי הקול על בית החזה,ומצאה כי להפקות קול שונות יש יכולת להשפיע על מידת התנועתיות והיציבות של בית החזה.היא מדמה את מרכז הגוף לפחית שתייה – היא מסבירה כי הפחית מורכבת ממעטפת מאלומיניום שאינה קשיחה במיוחד – אך כל עוד היא סגורה יש לה לחץ פנימי של אוויר שמתנגד ללחצים בחוץ ולכן קשה מאוד לפגוע ביציבות הפחית. לעומת זאת כאשר הפחית פתוחה ואין לחץ של אוויר פנימי התומך בדפנות הפחית – המבנה שלה הופך להיות חלש ופגיע וניתן למעוכה בקלות. במובן הזה הגוף פועל באופן דומה- מערכת הנשימה משפיעה על רמת הלחצים הפנמיים שיש בתוך הגוף המסייעים למעטפת הגוף להתנגד ללחצים חיצוניים. זאת אומרת שככל שוויסות האוויר בתוך הגוף נכון יותר, הוא יכול לתרום ליציבות של הגוף. היא ממליצה במח קריה לעודד דיבור=הפקת קול בזמן התרגול כדי לשפר את השליטה הדינמית ביציבות. קבוצת ה-IRT גם קיבלה ציונים גבוהים יותר בשאלוני איכות החיים. כמו כן שתי שיטות האימון שדווחו על עלייה בנפחי הנשימה חייבו שימוש בשרירי עזר צווארים בזמן לקיחת אויר, והראו שינוי במנח פנים בית החזה בגובה T4 על אף העובדה כי לא נמצאה עליה במידת תנועתיות בית החזה, אך החוקרים ציינו כי גם לא חלה הידרדרות במהלך 8 השבועות בהם נערך המחקר. את חוסר ההבדל המשמעותי בין הקבוצות בנפחי הריאה ותנועתיות בית החזה שייכו החוקרים לעובדה כי בשנה הראשונה לאחר הפציעה קיים שיפור ספונטני במדדים אלו, וכדי להוכיח זאת היה עליהם ליצור קבוצת ביקורת שלא ביצעה אף אימון נשימתי או טיפול כלשהוא. אבל, החוקרים ציינו כי העובדה שהשתמשו במדדים סובייקטיביים כמו שאלון איכות החיים וסולם VAS יכלה להשפיע על מידת המוטיבציה וההיענות של הנבדקים בביצוע המטלות ולהשפיע על תוצאות הניסוי. החוקרים כן ציינו כי למרות שמדובר במשך אימון קצר בכל פעם, בכל זאת הוא היה בר השפעה חיובית על המדדים שציונו ועשוי להתאים לתרגול לאורך זמן לאוכלוסייה שעשויה להתקשות בלהתמיד בכך על בסיס יומי עקב שינוי ברמת המוטיבציה. מחקר נוסף שנעשה בברזיל ב-2015(Viviane de pinho souza costa et.al. ) לא מצא יעילות בשימוש במחוך בטני לשיפור נפחי נשימה ב-56 טטראפלגים.
• ( MASSERY,M 2013) חוקרת רבות את עניין השפעת הנשימה והשימוש במיתרי הקול על בית החזה,ומצאה כי להפקות קול שונות יש יכולת להשפיע על מידת התנועתיות והיציבות של בית החזה. היא ממליצה במחקריה לעודד דיבור=הפקת קול בזמן התרגול כדי לשפר את השליטה הדינמית ביציבות בית החזה.